ארגונים מאמצים טכנולוגיות בינה מלאכותית כדי לייעל שירותים ולהפחית עלויות תפעול. פעולות שגרתיות הופכות לאוטומטיות ומערכות מנתחות נתונים רבים כדי לקבל החלטות מהר יותר. למרות השיפור ביעילות, דוחות של דלויט ושל IBM מראים שעובדים ספקנים מאוד לגבי שילוב הכלים האלה. העובדים חוששים מאובדן עבודתם ומשינויים בסביבת העבודה המוכרת להם.
מחקר חדש בחן את השפעת הטכנולוגיה באמצעות סקר בקרב 447 עובדים בתעשיית האירוח בסין. תעשייה זו נשענת על שירות לקוחות ויעילות תפעולית גבוהה. סין משקיעה משאבים עצומים בפיתוח טכנולוגיות אלה ומאופיינת בתרבות קולקטיביסטית עם פער מעמדות רחב. תנאים אלה יוצרים סביבה מצוינת לבדוק בה את התגובה האנושית לשינויים טכנולוגיים.
החוקרים מצאו קשר חיובי ישיר בין שימוש בבינה מלאכותית לבין נכונות העובדים לשתף ידע. הכלים החדשים עוזרים לעובדים למצוא מידע מקצועי במהירות ולתקשר בזמן אמת. זרימת המידע המהירה מעודדת את חברי הצוות לשתף פתרונות ותובנות עם עמיתיהם. תקשורת פתוחה זו היא בסיס חזק לשיפור יכולות העבודה של הצוות כולו.
הטמעת המערכות מגדילה בבירור את מעורבות העובדים בעבודה. כלים שמבצעים עבודה שגרתית מאפשרים לעובד להפנות אנרגיה למשימות מורכבות יותר. משוב מדויק ומותאם אישית מהמערכת מחזק את תחושת המסוגלות ואת הרצון להשקיע מאמץ. עובדים אלה מפגינים התלהבות רבה יותר ונוטים להשקיע מאמץ נוסף בהשלמת יעדים מאתגרים.
שיתוף ידע ומעורבות בעבודה הם שני גורמים שמשפרים ישירות את הביצועים הכוללים של העובד. כשעובדים חולקים מידע מקצועי, הם פותרים בעיות ללקוחות בצורה מהירה ואמפתית יותר. צוותים מעורבים מנצלים טוב יותר את המשאבים שעומדים לרשותם. השילוב של ידע זמין ומוטיבציה מוביל לשירות באיכות גבוהה יותר.
הממצאים מוסברים באמצעות תיאוריית החליפין החברתי. התאוריה גורסת שעובדים שוקלים את העלות והתועלת של הפעולות שלהם בארגון. כשהטכנולוגיה חוסכת להם זמן ומונעת טעויות, הם מרגישים צורך להחזיר לארגון על ידי השקעה בעבודה. היחסים ההדדיים מבוססים על תחושה שהחברה מעניקה כלים שמשפרים את היכולת האישית שלהם להצליח.
המחקר מדגיש שתפיסת סיכון גבוהה פוגעת דרמטית בתהליך החיובי. עובדים חוששים ממורכבות טכנית, מסוגיות פרטיות ומחוסר השקיפות של האלגוריתמים. מערכות אוטונומיות שמקבלות החלטות שאי אפשר להסביר אותן נתפסות כקופסה שחורה מאיימת. חוסר הוודאות לגבי אופן פעולת התוכנה מייצר ריחוק טבעי וחשדנות עמוקה.
רמה גבוהה של סיכון נתפס מצמצמת משמעותית את שיתוף הידע ואת המעורבות בעבודה. עובד שרואה במערכת איום על הביטחון התעסוקתי שלו לא ימסור לה או לעמיתיו מידע שיהפוך אותו למיותר. החשש לאבד רלוונטיות בארגון גורם לעובדים להסתגר ולהימנע מאימוץ כלי עבודה חדשים. המחסום הוא לא טכנולוגי, אלא נובע מחששות מוחשיים של אנשים לפרנסתם.
ההנהלה צריכה לפעול בצורה יזומה כדי להפחית את רמות החרדה. חברות צריכות לנסח מדיניות ברורה בנושאי אבטחת נתונים והשפעת הטכנולוגיה על העובדים. תוכניות הדרכה מקצועיות עוזרות לעובדים להבין איך הכלים פועלים ומצמצמות חלק מתחושת חוסר הוודאות. מתן זמן הסתגלות מאפשר לצוות ללמוד לעבוד לצד התוכנה בלי להרגיש מאוים.
אסטרטגיה חכמה תשתמש בטכנולוגיה עצמה כדי להעצים את העובדים. ניתוח נתונים יכול לזהות פערי מיומנויות בצוות ולהציע תוכניות הכשרה מותאמות אישית. גישה כזו משדרת לעובד שהארגון מעוניין בפיתוח המקצועי שלו ולא רק בחיסכון כספי. הטמעה נכונה בונה סביבת למידה רציפה ששומרת על ביצועים גבוהים לאורך זמן.
