המחקר של Guo, Hu, Wang ו-Yan מתמקד בשאלה שרוב הדיונים הניהוליים על AI מדלגים עליה. לא מה הכלי יודע לעשות, אלא מי מרוויח כוח כאשר הוא נכנס לארגון. בסיס הנתונים הוא סקר המס הלאומי של חברות בסין, עם דגש על התנהגות פירמות לאחר אימוץ AI.
הממצא המרכזי חד. AI מחזק את כוח המיקוח של חברות מול עובדים. החוקרים קושרים זאת לשיפור יעילות ולהקצאת משאבים טובה יותר. כאשר הנהלה מודדת עבודה בצורה מדויקת יותר, היא גם מנהלת שכר ומשרות מעמדה חזקה יותר.
ההשפעה אינה אחידה. היא חזקה יותר באזורים עם הון אנושי גבוה ובתעשיות טכנולוגיות. היא בולטת גם בחברות גדולות ובחברות שאינן בבעלות המדינה. המשמעות הניהולית ברורה: מי שכבר מחזיק תשתית ארגונית חזקה מפיק מ-AI יתרון נוסף מול שוק העבודה.
המחקר מוסיף נקודה חשובה על שרשראות אספקה. כוח המיקוח אינו נשאר בתוך החברה שמטמיעה את הטכנולוגיה. הוא עובר גם לספקים וללקוחות עסקיים לאורך השרשרת. AI הופך לכן לגורם שמסדר מחדש יחסי כוח בין חברות, ולא רק בין מנהלים לעובדים.
המספר החריף ביותר נוגע לחלוקת הערך. החוקרים מוצאים כי AI מפחית את חלק הכנסת העבודה. העלייה בכוח המעסיקים מסבירה 64.55% מהאפקט הזה. המחקר אינו מרשם ישיר לישראל, אך הוא מציב סימן אזהרה ברור לדירקטוריונים.