הדיון המקובל סביב בינה מלאכותית בארגונים מתמקד בהגברת תפוקה ויעילות. מחקר אורך חדש, שבוצע במשך שנה בקרב אונקולוגים המשתמשים בכלי AI, מציג תמונה מורכבת יותר. החוקרים מכנים את הממצא המרכזי פרדוקס המגבר (AI-as-Amplifier Paradox): כלי AI משפרים ביצועים בטווח הקצר, אך עלולים לשחוק בהדרגה את המומחיות המקצועית שעליה נשען הארגון.
במרכז המחקר עומדת שחיקה של האינטואיציה המקצועית. הרופאים שהשתתפו במחקר דיווחו על שיפור ביעילות, למשל בזמן הנדרש לפענוח בדיקות. עם זאת, לאורך זמן, ההסתמכות על המערכת החלישה את השימוש בשיקול דעת עצמאי. הנזק לא הופיע מיד במדדי התפוקה הסטנדרטיים, אך ביטא שחיקה איטית של יכולות קריטיות של מומחים.
השלב הבא הוא ניוון מיומנויות (Skill Atrophy). לפי המחקר, שימוש ממושך בכלי AI עלול לגרום למומחים לחוש כי תפקידם מצטמצם לאישור או להזנת נתונים למערכת. תחושה זו פוגעת במשמעות המקצועית, בערך העצמי ובמורל. עבור ארגון שתלוי בעובדים מומחים, זו אינה בעיה רגשית בלבד אלא סיכון לשימור ידע וניסיון.
בעקבות הממצאים, החוקרים קוראים לשנות את השיח הניהולי. במקום לדבר רק על עתיד העבודה כמערכות ותהליכים, יש לבחון את עתיד העובדים: כיצד הכלים משפיעים על אנשים, על זהות מקצועית ועל יכולת שיפוט. המשמעות היא עיצוב אינטראקציות אדם-מכונה שמטרתן לשמר ולטפח מומחיות אנושית, ולא רק להגדיל תפוקה רגעית.
עבור הנהלות, המסקנה אינה להימנע מ-AI, אלא לנהל את ההטמעה בזהירות. יש להגדיר מדדי הצלחה שבוחנים גם את בריאות המומחיות הארגונית לאורך זמן, ולא רק חיסכון בעלויות או בזמן. נדרש עיצוב מחדש של תהליכי עבודה כך שיכללו אזורים שבהם המומחה מפעיל שיקול דעת עצמאי, לצד הכשרות שמלמדות כיצד לבקר את הכלי ולשמר חדות מקצועית.