צוות AI Policy Lab באוניברסיטת אומאו מציע נקודת פתיחה אחרת לאימוץ AI. לא מפרט טכני, לא מכרז, ולא הדגמה של ספק. השאלה הראשונה היא באילו תנאים נכון לאמץ מערכת AI, ואם בכלל.
התרומה של Q0 היא בהזזת הדיון לשלב שלפני הרכש. הכלי בוחן ארבעה מוקדים: מניע, בעלי עניין, סוג מערכת ותשתית ארגונית. כל מוקד מחייב תשובה כתובה, ולא אמירה כללית על יעילות.
מבחינת הנהלה, זה משנה את סדר העבודה. פרויקט AI אינו מתחיל בשאלה מה הכלי יודע לעשות. הוא מתחיל בשאלה איזו בעיה מצדיקה אוטומציה, ומה יקרה אם הארגון יבחר פתרון אחר.
עבור דירקטוריון, Q0 הוא כלי ממשל תאגידי. הוא מייצר שיחה על סיכון, אחריות, בקרה ותקציב לפני התחייבות. זה שלב שבו עדיין זול לעצור פרויקט חלש.
נקודת החולשה של גישה כזו ברורה. כלי הערכה עצמית נעשה טקסי אם אין בעל תפקיד שמחזיק בסמכות לעצור. בלי תיעוד החלטות ובלי מעקב, השאלה האפסית הופכת למסמך נוחות.